1972, תשל"ב. השומרון ששוחרר במלחמת ששת הימים עומד ריק מיהודים. מתנחלי חברון

רשמו הצלחה לאחר שלוש שנות מאבקים: הוקמה קרית ארבע, קריה יהודית ליד חברון. בין

תושבי קרי ארבע החדשה היו הרב מנחם פליקס ובני קצובר, שני צעירים בשנות העשרים

לחייהם. בזמן שישבו ולמדו חברותא, אמר בני לחברו הרב מנחם, אז רק "מנחם", שכואב לו

מאד שהשומרון ריק מיהודים, ושהרבה אנשים מדברים על זה אבל לא פועלים פעולה

ממשית. שניהם מחליטים לסגור את הגמרות וללכת לישב את השומרון.

הם מגייסים 17 משפחות שנקראות "גרעין אלון מורה". המטרה ברורה: להקים יישוב יהודי

ליד שכם. הם פונים לממשלה בבקשה לקבל אישור להקמת יישוב בשומרון. הממשלה

מסרבת. הם פונים לחברי כנסת ואישי ציבור בבקשה לקבל עידוד לפעילותם. מלחמת יום

כיפור אליה הם מתגייסים קוטעת את הפעילות. לאחר המלחמה יש שבר גדול בם, ברור

שצרך לעשות מעשה והם מחליטים לעלות ללא אישור הממשלה. בכל זאת הם מודיעים לשר

הביטחון הטרי, שמעון פרס, שהתמנה רק ימים ספורים קודם לכן לשר ביטחון, כי הם עומדים

לעלות להקים ישוב בשומרון.

הם יוצאים לדרך בסיוון תשל"ד, יוני 1974. למעלה ממאה איש יצאו בשיירה ממושב מחולה

שבבקעת הירדן. עמוסים בציוד רב, אהלים שמיכות, מגלשה וציוד פרטי כמו מכונות כביסה,

מקררים וגנרטור. השיירה נסעה דרך טובס, עברה בלב שכם ומשם הגיעה לנקודה הסמוכה

לבסיס הצבאי מחנה חורון. הם פרקו את הציוד בהתלהבות ובחשש שיתפסו. לאחר שהם

מקימים אוהלים, אוהל לגן ילדים ולחדר אוכל, מפעילים את הגנרטור ומקימים גדר. למקום

מגיע רכב ובו אריאל שרון, גאולה כהן והרב צבי יהודה, רבם ומנהיגם של רבים

מהמתיישבים. הרב נוטע עץ ומברך "מציב גבול אלמנה". מגיע למקום שוטר, ומזהה את

חברו אברהם מינץ, אביו של יהודה עציון, שניהם חברי גרעין אלון מורה. החברים שמחים

להפגש ואז שואל החבר: "מה אתם עושים פה"? עונה לו מינץ: "אנחנו מקימים יישוב".

–"אה, אומר השוטר, מחפשים אתכם בכל מקום". ואז מגיעים חיילים ושוטרים, עד שמגיע

אלוף הפיקוד יונה אפרת ודורש מהם להתפנות. הם מסרבים ומתחיל פינוי בכח. אריק שרון

קורא לחיילים לסרב פקודה ואף מפריע להם לפנות בעצמו. ואז רבין שולח את יונה אפרת

עם הצעה: המתנחלים יתפנו מרצון והוא יקבל אותם לפגישה בלשכתו. המתישבים שואלים

את הרב צבי יהודה והוא שואל: "משהו פסול במקום הזה"? הרב שולל את ההצעה מכל וכל

והם מחליטים להשאר. כוחות הצבא מחליטים לפנות אותם בכוח. הרב צבי יהודה הישיש

עומד מול החיילים, פותח את מעילו ואומר: "תירו בי, אני לא זז". בסופו של דבר מפנים את

כולם. את הגברים עוצרים ולוקחים אותם למעצר במגרש הרוסים. בפגישה עם רבין,

שהתקיימה בכל זאת, אומר להם ראש הממשלה: "מה אתם חושבים, שהממשלה תלך אחרי

שיגעון של כמה עשרות יהודים"? עונה לו הרב מנחם פליקס: "אם ככה אז להתראות בפעם

הבאה עם אלפים.